סיכום לקראת התחלת המסע

אחרי שנה וחצי של אימונים והכנות אני יוצא למסע בשביל ה- PCT. בתקופת ההכנה הלכתי כ- 6000 ק"מ שכללו את שביל המעיינות, שביל הגולן ושביל ישראל במקטעים של 30 ק"מ עם טרמיל על הגב. בנוסף להליכה עדיתי גם אימומים לחיזוק שרירי הליבה, פילטיב עם שי גנז, תרגילי כח בבית ואימוני TRX עם זיו בגן המשחקים מתחת לבית של גל.
בכל התקופה הדריך אותי ליאור שרון שקבע עבורי את תוכנית האימונים הכוללת ןדיאטה מתאימה. בשנה הראשונה עד להליכה בשביל ישראל הצטרה הייתה להגיע ליכולת הליכה של מרחקים גדולים של עד 50 ק"מ. השיטה הייתה הגדלת מרחקי הליכה איטית ומבוקרת יחד עם דיאטה להורדת 5 ק"ג. ההליכה בשביל ישראל הייתה השיא של תקופה זו ובה בחנתי את קצה גבול היכולת שלי ללכת 30 קמ ביום בתנאי שטח קשים.
אחרי שחזרתי מהשביל די מפורק, עם כאב בברך ושררים תפוסים, נחתי חודש והתחלתי את הפרק האחרון בתוכנית האימונים, הפעם הגגש היה על חיזוק הגוף ובניית מסת שריר. בהתחלה הגדשתי חודש לחזרה למסלול ואחר כך היתחלתי לעשות אימונים יותר קצרים אבל עצימים. במקביל עברתי לדיאטה עשירה בחלבונים ופחממות במטרה לתת לגוף תנאים מיטביים להיתחזקות ובניית מבת שריר. אחרי 4 חוגשי אימון כאלה עליתי 6 ק"ג במשקל בלי לעלות באחוזי השומן – הכול תוספת של מסת שריר. כמובן שלאורך כל תקופה זו כאבו לי כל השרירים בגף באופן קבוע.
עכשיו כדאני יוצא למסע האמיתי יש לי תחושה שהחלק הקשה כבר מאחורי. בכלל לא בטוח שזה נכון, אדע זאת רק במהלך המסע. בכל מקרה אני לא מתכוון לרוץ לשום מקום, ולקרוע את עצמי, אין תאריך סיום ואין תוכנית מסודרת חוץ מללכת כ- 30 קמ ביום. התוכנית המסודרת שלי מסתיימת ברגע שאני מתחיל ללכת, כנראה ביום שישי, משם והלאה יש רק מסגרת כללית ותחושת הגוף והנפש שלי – המטרה היא להנות מהדרך.
אני עדיין לא קולט שיצאתי למסע של 4200 קמ במשך חצי שנה, לעולם לט עשיתי דבר דומה לזה ואני לא מצליח לדמיין לעצמי איך ארגיש בתופה כזאת ארוכה בייחוד שאני צריך להפרד מאורלי ושתי נכגותי המקסימות נועה ומיכל הקטנה שתהיה בת שנה כשאחזור ובטח לא תזהה אותי. לפחות מבחינת ההכנה הפיזית אני יודע שאני בה מוכן.
כמו שבכל תוכנית האימונים שלי הגדלתי עומסים לאט לאט גם את המסע האמיתי אני מתכוון לנתחיל בהדרגה עם הליכה של 15-20 קמ בלבד ביום שאני מגדיל את המרחקים בהתאם להרגשתי.
כמובן שלא הייתי יכול לצאת למסע כזה ללא תמיכתה של אורלי אשתי האהובה שמקבלת את השגעון שלי ותומכת בי לאורך כל הדרך.

אחרי ששקע קצת האבק – סיכום 5 שבועות בשביל ישראל

IMG_20170929_064836

אחרי שבוע מנוחה שקע קצת אבק היום-יום והשרירים הכואבים כבר נרגעו, אפשר לעשות קצת סיכומים. לאחר שנה של אימונים יצאתי להליכה ב"שביל ישראל" על מנת לבדוק את היכולת הפיזית והנפשית שלי ללכת לבד 30 ק"מ ביום, וכך הלכתי את 1000 הקילומטרים של שביל ישראל בחמישה שבועות, כולל 4 ימי מנוחה. אפשר לומר שעמדתי בתוכנית באופן מלא וסיימתי את ההליכה כמעט בדיוק לפי התוכנית, כאשר בפועל ויתרתי על יום מנוחה אחד וויתרתי על העלייה לחוד עקב. לעומת זאת הוספתי כחצי יום הליכה בכניסה לירושלים בתוואי החדש של השביל.
רוב הדרך בשביל בחרתי ללכת לבד, לישון רוב הזמן בשטח ולאכול בעיקר מזון יבש לבישול מהיר. כל זאת במטרה לתרגל את התנאים שצפויים לי בהליכה בשביל ה- PCT. התרמיל והציוד היו רגילים, זאת אומרת יותר כבדים ופחות איכותיים ממה שאני מתכנן למסע האמיתי. בחרתי בנוסף ללכת בלי מקלות כדי לחזק יותר את הרגליים, מתוך הנחה שלדברים טובים מתרגלים מהר ולא תהיה לי בעיה ללכת עם תרמיל יותר נוח ויותר קל, וללכת עם מקלות הליכה שיורידו את העומס מהברכיים והרגליים.
חודש שלם הלכתי לבד ורק בשבוע האחרון מצאתי שותפים שתוכנית ההליכה שלהם התאימה לשלי. מבחינה מנטאלית הניסוי עבר בהצלחה ולא הייתה לי בעיה ללכת ולהיות לבד בתנאי לינת שטח ואוכל בסיסי בלבד. מבחינה פיזית התוכנית שבניתי לקחה אותי לקצה גבול היכולת שלי. במסגרת האימונים שעשיתי בשנה האחרונה הלכתי מרחק מצטבר של כ-4000 ק"מ והגעתי ליכולת ללכת יומיים רצוף 50 ק"מ עם תרמיל במשקל 10 ק"ג. נראה שבזכות אימונים אלה יכולתי לעמוד באתגר שהצבתי לעצמי, אבל דרגת הקושי במדבר והעייפות המצטברת היו הרבה מעבר למה שציפיתי. בהליכה מדן ועד ערד הכול היה "קל" לפי התוכנית, תוואי הדרך היה נוח, העליות והירידות היו קצרות והתרמיל לא היה כבד, כי הלכתי עם מעט מים (הרבה נקודות מים בדרך). אחרי ערד התנאים השתנו – לקחתי יותר מים ובהתאם התרמיל הכביד, תוואי המסלול נהיה יותר קשה, ותוכנית ההליכה שלי התבססה על מקטעים ארוכים יותר של כ- 40 ק"מ ביום. כבר ביום השני במדבר הגוף שלי התחיל לאותת שקשה לו, ברך ימין התחילה לכאוב בירידות, קצב ההליכה ירד, העליות והירידות הפכו יותר קשות. כדי להוריד את העומס מהברך עברתי ללכת עם מקל מאולתר ועשיתי "חצי יום מנוחה" של 20 ק"מ הליכה בלבד. לאחר "המנוחה" יצאתי עם המקל לקטע של הר כרבולת שנחשב לאחד הקשים (והמסוכנים) בשביל כולו. התכוונתי להגיע באותו יום עד אזור שדה בוקר, רק תוספת קטנה של כ- 13 ק"מ. כנראה שקושי ההליכה על שפיץ הכרבולת יחד עם הכאב בברך גרמו לי להתקדם לאט מהמתוכנן כך שלמרות שהתחלתי ללכת עם אור ראשון הגעתי לחניון חוד עקב לאחר שירד החושך. הברך פחות כאבה אבל כל השרירים שסביבה היו תפוסים מהמאמץ, את המקל שכחתי מאחור באחת העצירות והמשכתי ללכת בלעדיו עד חניון חוד עקב. למזלי תפסתי טרמפ עם פקח של רשות שמורות הטבע עד למדרשת שדה בוקר שבה התארחתי אצל דלית אנגלמאייר (טחנאי) ליום מנוחה והתאוששות לו הייתי זקוק מאוד, והיה גם האחרון לפני אילת. דלית, שהיא פיזיותרפיסטית ותיקה ומנוסה בדקה את הברך הכואבת וקבעה שאין פגיעה בברך ושאני יכול להמשיך ללכת. היא נתנה לי תרגיל קטן ופלאי שהעלים את הכאב מהברך ואפשר לי להשלים את המשך המסע עד אילת. לאחר המנוחה בשדה בוקר יצאתי לקטע הארוך ביותר שתכננתי, 50 ק"מ הליכה עד מצפה רמון. עם אור ראשון ב- 6 בבוקר יצאתי לדרך והגעתי למצפה רמון ב- 20:30 אחרי שהלכתי 13 שעות נטו. לאחר הליכה מאומצת הספקתי להגיע לתצפית על מכתש רמון ממש באור השקיעה והנוף היה מרהיב. לאחר שירד החושך המשכתי ללכת על דרך עפר לבנה לאור הירח עוד שעתיים וחצי עד מצפה רמון. אחרי שסיימתי בהצלחה את הקטע הארוך הזה ידעתי שכבר אין מה שיעצור אותי בדרך עד אילת. למחרת עשיתי יום הליכה קצר למנוחה, 20 ק"מ בקצב איטי שכלל את הירידה הארוכה למכתש רמון ואת הטיפוס התלול לשן רמון. לקראת ערב הגעתי לחניון בארות יחד עם מאות ישראלים שבאו לעשות סוף שבוע במדבר. בעבור תשלום סמלי קבלתי מזרון ואפשרות לעשות מקלחת חמה – להשלמת יום המנוחה. אחרי שינה טובה על המזרון, יצאתי למחרת לקטע הארוך והקשה האחרון, הירידה לערבה עד לישוב ספיר (יומיים הליכה בדרך כלל).
נשארו לי עוד 5 ימי הליכה ארוכים אבל הרגשתי את הסוף מתקרב וקיבלתי מכך מוטיבציה רבה להמשך. הבעיה הייתה שהרגליים היו זקוקות ליום המנוחה שתוכנן בנאות סמדר ובוטל בגלל לחץ זמנים לסיים את ההליכה בזמן המתוכנן כדי להספיק לחופשה המתוכננת באיטליה. למרות שקטעי ההליכה האחרונים לא היו קשים מבחינת תוואי המסלול, העייפות המצטברת התחילה לתת את אותותיה, קצב ההליכה ירד ותחושת הקושי עלתה ולא עזרו שני לילות של שינה על מזרון בנאות סמדר. התקדמתי בדיוק לפי התוכנית אבל תחושת הקושי עלתה. היום האחרון היה אמור להיות קל יחסית, 24 ק"מ מקניון שחורת לאילת. תכננו את היום לפי קצב הליכה איטי של 3 ק"מ לשעה שגם בו לא עמדנו, כך שאת סוף הירידה התלולה לאילת עשינו כבר בחושך. ברגע של חוסר ריכוז כשהסתכלתי על חוף אילת ובתי המלון ממרחק של כמה מאות מטרים לא שמתי לב איפה אני שם את הרגל והופ, עשיתי גלגול במדרון כשאני מרגיש את כף הרגל נתפסת בין שתי אבנים והברך מתחילה להסתובב. למזלי ממש ברגע האחרון השתחררה הרגל מהאבנים, הברך ניצלה וסיימתי את הגלגול עם שריטות קלות בלבד, היה לי מזל וסיימתי את השביל בריא ושלם. למרות החושך לא ויתרתי על טבילה בים באילת לציון סיום המסע ולאחריה קפצתי לבקר את דוד משה למקלחת וארוחת ערב חמה לפני הנסיעה הביתה באוטובוס של חצות.
הגעתי הביתה ביום ראשון בבוקר וכול הגוף כאב לי. למחרת בבוקר כבר הייתי עם אורלי על המטוס לחופשה באיטליה שבמהלכה בקושי הצלחתי לעלות במדרגות עד לחדר במלון, אפילו הצעידה ברחוב הייתה קשה עבורי. לקראת סוף החופשה השרירים קצת נרגעו וכוחותיי הרגילים החלו לחזור אלי.
בהליכה ב"שביל ישראל" עמדתי במבחן הפיזי והמנטלי שהצבתי לעצמי, הרבה תודות לתוכנית האימונים המסודרת שעשה לי ליאור שרון, תוכנית שהביאה אותי להליכה בשביל שאני כושר המיטבי. תודות גם לאורלי אשתי היקרה ולמשפחתי שתמכו בי לאורך כל הדרך.
לאור החוויה של ההליכה הזאת בשביל ישראל ברור לי שאת חצי השנה של ההליכה בשביל ה- PCT אצטרך לעשות בקצב מתון יותר ולהקפיד על יום מנוחה בשבוע כדי לשמור הל הכוח בדרך הארוכה וליהנות מהמסע.

IMG-20171023-WA0017

סיכום ההליכות בקיץ

נחתי כחודש לאחר ההליכה בשביל עמק המעיינות ושביל הגולן התחלתי בחודש מאי את "אימון הקיץ. המטרה שלי לקיץ הייתה להיות מסוגל ללכת עם משקל של 12 ק"ג על הגב לפחות 40 ק"מ יומיים רצוף (גב לגב). מטרה נוספת הייתה להתרגל ללכת גם בעליות עם משקל על הגב, כל זאת מבלי להיפצע ותוך שמירה על סדר יום רגיל. התוכנית שבנה עבורי המאמן ליאור שרון התבססה על 4 מחזורים של חודש שבכל אחד מהם מוסיפים עוד 3 ק"ג לתרמיל ומגדילים את מרחק ההליכה כל שבוע. בסוף כל חודש עושים יומיים רצופים של הליכה ארוכה של מעל 30 ק"מ. בחודש האחרון של האמון כבר ביצעתי הליכה  של 50 ק"מ יום אחרי יום. בחודש החמישי של האימון הוקדש להורדה הדרגתית בעומס, תוך שמירה על הכושר לקראת היציאה למבחן המסכם של השנה האחרונה – הליכה של שביל ישראל במקטעים של 30 ק"מ.

גרף הליכה קיץ

האימון המרכזי של אמצע השבוע כלל עליות בדיונה שמצפון לחרבת סמרה. כשבשבוע האחרון של כל חודש הייתי עושה 5 עליות מתונות לאורך פסי הרכבת ו-5 עליות תלולות בדיונה. בסך הכול כשעה וחצי  אינטרוולים של עליות בדיונות. ביתר הימים עשיתי הליכות רגילות של סיבולת לאורך הנחל ועד המעגן של מבואות ים. כדי לחזק את כל הגוף עשיתי כל שבוע גם שולשה אימוני חיזוק שירירי הליבה של פילטיס ועבודה עם פיתה וכדור בוסו.

להליכות הארוכות של סוף השבוע הייתי יוצא בסביבות 1-2 בלילה כך שרק חצי מההליכה היה בשעות היום ולפני שהשמש מתחילה לבשל אותי. באופן מפתיע ההליכה בלילה אינה בחושך מוחלט וניתן לראות את הדרך גם ללא פנס ראש, או לאור הירח, או לאור תאורת הכבישים שמוחזרת ע"י העננים. עם אור ראשון הייתי מסתובב ומתחיל לחזור הביתה באותו מסלול שהלכתי קודם בלילה. מסלול האימונים שלי היה לאורך חוף הים ממכמורת ועד קיסריה, כשההליכה של שעה וחצי עד חוף הים ובחזרה היו ה"חימום" ו"השחרור".

הייתי בטוח שהמצוק לאורך חוף הים בין מכמורת לקיסריה יהיה צחיח בימות הקיץ החמים אבל הופתעתי לראות שיש בו פריחה כמעט לאורך כל הקיץ. פריחה זו ביחד עם המפרצים הקטנים שנשקפים ממרום המצוק היו בשבילי סביבה נהדרת להליכות הארוכות של הקיץ. להלן מספר תמונות שצילמתי בהליכות לאורך החוף ועל גדות נחל אלכסנדר.

הליכה בשביל הגולן

אחרי 4 שעות התרעננות בחמת גדר שכללו רחצה בבריכות הגופרית עם הג'קוזים שבהם וטיפול מסאג' שבדי של 45 דקות הרגשתי רענן ומוכן להתחיל ללכת את שביל הגולן. לצורך האימון הוספתי למסלול את העליה מחמת גדר לנקודת התחלת השביל בעין תאופיק שבו גם עצרתי לחניית לילה "במלון השולחן" – שינה למרגלות שולחן פיקניקיקים של קק"ל.

מעין תאופיק "מלון הפרחים"  שבירידה לנחל אל על

בבוקר קמתי רענן ומון לצאת לעוד 4 ימי הליכה בשביל הגולן. מזג האוויר היה מושלם וכך גם הנוף והפריחה מסביב. המסלול המתוכנן ליום זה כלל הליכה לאורך המצוק של מבוא חמה, ירידה לנחל מיצר, תצפית על צפון הכינרת וירידה לנחל אל על – הליכה מהזריחה ועד השקיעה. המסלול היה קשה עם הרבה ירידות ועליות אבל הנוף והפריחה השכיחו ממני את הקושי הפיזי. לשמחתי שביל הגולן מסומן ברמה גבוהה מאוד וכמעט לא הייתי צריך לעצור ולפתוח את המפה. רק פעם אחת איבדתי את השביל ובזבזתי כחצי שעה כדי לחזור אליו – סתם חוסר ריכוז וצומת לב.

בשעות אחר הצהרים הגעתי למצפה אופיר שמשקיף על צפון הכינרת וממנו המשכתי לעבר הירידה לנחל אל על. כשהיתחיל להחשיך עצרתי באמצע הירידה לנחל אל על במקום שקאתי לו מלון הפרחים,  פרשתי את שק השינה באמצע שדה פרחים כדי לקבל מצע רך יותר לשנת הלילה.

 "ממלון הפרחים" למושב קשת

קמתי בבוקר כשהכול מסביבי רטוב מטל, תליתי את שק השינה והאוהל ליבוש על אחד העצים וישבתי להכין כוס תה עד שהם יתייבשו, הציוד הרטוב סתם מוסיף לתרמיל משקל מיותר. לאחר שהשמש עלה ויבשה קצת את הציוד ארזתי הכול ויצאתי לדרך. הירידה לנחל אל על הייתה תלולה ובקושי ניתן היה לראות את השביל בין בין פרחי החרדל שכיסו את המדרון. הלכתי לאט ובזהירות עד שהגעתי למזלג הנחלים למטה שממנו התחילה העליה חזרה לרמת הגולן. לקראת הצהרים הגעתי לצומת דליות ששם מלאתי מים ועצרתי לארוחת בוקר מאוחרת ומנוחת צהרים בתחנת האוטובוס שבצומת. מכאן והלאה נגמרו חציות הנחלים והשביל המשיך במישור של הרמה במגמת עליה איטית לכיוון החרמון.

לאחר מנוחת הצהרים המשכתי ללכת כשהיעד הבא היה מושב קשת שבו רציתי לרכוש עוד קצת מצרכים להמשך הדרך ולטעון את הבטריה של הטלפון. למרות המישור השביל התפתל באזור סלעי שההליכה בו מצריכה ריכוז רב וזהירות. השתדלתי ללכת כמה שיותר מהר כדי להגיע למושב קשת לפני השעה שש שבה חשבתי שסוגרים את הסופר (בסוף הסתבר שהוא נסגר רק בשבע). הגעתי בזמן וקניתי את המצרכים החסרים – טונה, תמרים וחטיפים ועצרתי לחניית לילה על אחד הדשאים.

לצערי ביום זה נגמרה לי הסוללה בטלפון, הייתי מנותק קשר ולא יכולתי לצלם – עברת בטיחות חמורה ביותר. כדי למנוע דאגה בבית ביקשתי ממי שהוא את הטלפון כדי להיתקשר לאורלי ולעדכן אותה שהכל הסדר ושלא אוכל להיתקשר עד הערב כשאגיע למושב קשת.

ממושב קשת לאנדרטת פלס"ר 7  (40 ק"מ)

עם בוקר, אחרי שינה שובה על הדשא ליד הסופר של המושב,  יצאתי לדרך כשאני מצוייד בהספקה להמשך הדרך ובבטריה טעונה לליצירת קשר וצילום. כמו  ביום הלפני אחרון של שביל המעיינות גם הפעם רציתי להיתקדם כמה שיותר לקראת סוף המסלול כדי שביום האחרון אספיק לסיים את המסלול עד הצהריים ולהספיק לתפוס אוטובוס מקרית שמונה הביתה. היעד הראשון היה שמורת אירוס הגולן שליד חושניה, הפריחה מסביב הייתה מדהימה אבל אירוסים איין – אכזבה קלה.

המשכתי לכיוון רכס חזקה כשהיעד הוא להגיע לקיבוץ עין זיוון וממנו להר בנטל ומסעדת קופי ענן – דרך הייתה ארוכה ומעייפת וכשעמדתי למרגלות הר בנטל וראיתי את העליה התלולה היא נראתה לי ארוכה וקשה הרבה יותר ממה שהייתה באמת. היתחלתי לעלות אבל הייתי חייב לעצור כבר בהתחלה ולנוח כי הרגשתי שהרגליים לא סוחבות אותי. עצרתי ועשיתי קצת מתיחות לפני שהמשכתי לטפס כשהחשבה על ארוחת הצהרים במסעדת קופי ענן נותנת לי כוח מחודש להמשיך לטפס. הגעתי למעלה, נכנסתי למסעדה והזמנתי קפה הפוך, סנדוויץ חביתה ושטרודל תפוחים והיתרווחתי ליד אחד השולחנות שמשקיפים אל הנוף.

אחרי שאכלתי ונחתי במסעדת קופי ענן שבפיסגת הר בנטל יצאתי שוב לדרך בכוחות מחודשים.  הדרך לכיוון אנדרטת פלס"ר שבע הייתה נוחה ומישורית כך שיכולתי להיתקדם מהר לאורך הגבול הסורי כשברקע נשמעים כל הזמן הדי הקרבות מעבר לגבול. לקראת ערב הגעתי לחרמונית, ונשאר עוד מאמץ קטן לסיים את 40 הקילומטרים שתכננתי כדי להגיע לאנדרטת פלס"ר 7. אומנם מאמץ קטן אבל החושך כבר ירד כשהגעתי לנקודת הסיום. מצאתי מקום עם משטח רך וללא אבנים היתארגנתי לארוחת ערב ושינה.

מאנדרטת פלס"ר 7 לחרמון

קמתי בשש בבוקר קיפלתי את הציוד ויצאתי לדרך ברגע שעלה האור הראשון שאיפשר לי לראות את הדרך. נשארו לי "רק" 20 ק"מ של עליה עד לנקודת סיום השביל בחרמון. בפועל רוב הדרך הייתה בעליה מתונה ובשבילים נוחים כך שיכולתי להיתקדם מהר. העליה המשמעותית התחילה ממג'דל שמס וכללה טיפוס בשביל סלעי תלול שבהמשכו הפך לדרך נוחה שהובילה אותי עד נקודת הסיום במגרש החניה של אתר החרמון. הגעתי לנקודת הסיום ב- 12:30 בדיוק לפי התכנון. לאחר סדרת צילומים ליד שלט השביל תפסתי טרמפ למטה עד מג'דל שמס. ניצלתי את העצירה כדי לאכול ארוחת צהרים של פיתה עם חומוס וסלט במסעדה שליד צומת העליה לחרמון. טרמפ נוסף הביא אותי עד תחנת האוטובוס של קרית שמונה שממנה לקחתי אוטובוס ישיר לנתניה שמשם אורלי באה לאסוף אותי הביתה.

הגעתי הביתה עייף, מלוכלך אבל מרוצה מאוד מהשלמת האתגר הקשה של הליכה רצופה של 30 ק"מ ליום במשך 8 וחצי ימים. עכשיו זה הזמן למנוחה של שבוע שבועיים ואז להתחיל את תוכנית האימונים לקראת המבחן האמיתי באוקטובר, הליכת שביל ישראל במקטעים של 30 ק"מ.

ההליכה בשביל עמק המעיינות

לסיכום תקופת האימונים הראשונה של חמישה וחצי חודשים יצאתי (לפי התוכנית) להליכה של 260 ק"מ בשביל עמק המעיינות ושביל הגולן במטרה לבדוק אם אני יכול ללכת 30 קילומטר ביום במשך 9 ימים רצופים עם תרמיל במשקל של 12 ק"ג.

אורלי הביאה אותי לתחילת המסלול בפסגת הגלבוע ויצאתי לדרך. התרמיל היה כבד (כ-15 ק"ג) ושביל הירידה מהגלבוע התפתל בואדי סלעי מה שאילץ אותי ללכת לאט ובזהירות כדי להימנע מנפילות. יצאתי לדרך רק ב- 11 בבוקר אחרי שאכלנו ארוחת בוקר וטיילנו במורת אירוס הגילבוע. התוכנית הייתה ללכת 30 ק"מ עד לכוכב הירדן – דרך ארוכה ויום קצר. בכל זאת החלטתי שאני לא ממהר ומתאים את קצב ההליכה לתנאי השטח. העמק היה ירוק ופורח והמעיינות מלאים במיים צלולים אבל לא היה לי זמן להתעקב וחוץ מזה היה קצת קריר.

אחרי הצהרים הגעתי לבית שאן, עשיתי הפסקה קצרה לגלידת יוגורט, ומיד המשכתי בדרך לכיוון כוכב הירדן. היום מתקצר ועדדיין נשארו לי עוד 18 ק"מ של הליכה. במישור וללא התרמיל הייתי יכול לעשות זאת בפחות מ- 4 שעות אבל בעליה לכיוון כוכב הירדן עם תרמיל מלא זה לקח לי יותר מחמש שעות וסיימתי את ההליכה רק אחרי שמונה בערב כשאת הקילומטרים האחרונים הלכתי כבר בחושך עם פנס ראש. כשהגעתי לשער כוכב הירדן היסתבר לי שברז המים שמחוץ לגדר אינו פעיל ואני נשאר רק עם חצי ליטר מים לארוחת ערב והלילה. בלית ברירה נאלצתי לזחול מתחת לגדר אחרי שהזזתי כמה אבני וכופפתי קצת את תחתית הגדר. אחרי שהיצתיידי במים יכולתי לשבת ולהכין ארוחת ערב שכללת כוס תה וקוסקוס משקית להכנה מהירה.

IMG_20170324_071109
בוקר בכוכב הירדן

מכוב הירדן למנחמיה

ביום השני חיכה לי מסלול ארוך של 22 ק"מ שכללה את חציית נחל תבור עליה למצפה אילות וירידה תלולה למושבה מנחמיה. רוב המסלולל חופף לשביל ישראל ובעונה זו של השנה כולו ירוק ופורח. בצהרים הגעתי למצפה אילות שמשקיף על הכינרת ועמק הירדן, השמש כבר הייתה במערב מה שאיפר ראות מיטבית בתצפית. עצרתי למנוחה קצרה כדי לאגור כוח לירידה למנחמיה. בהיתחשב בעייפות השתחילה להיצטבר ברגלי ובתלילות הירידה זה היה קטע קשה. השביל ירד בתוך ואדי קניוני שבחלקו הצריך ירידב בסולמות ברזל ובחבלים. כשהגעתי למנחמיה הייתי כבר די מותש, מלאתי מים ועצרתי שוב לנוח.

בחמש אחה"צ המשכתי ללכת כדי להשלים את מכסת 30 הקילומטרים היומית. באזור הכניסה לפרק נהריים הערב כבר התחיל לרדת ובדיוק מצאתי את הדבר המתאים היותר לעצירת לילה, ספה עם מזרונים רכים ונוחים. למרות שהייתי יכול להמשיך ללכת עוד קלת החלטתי לעצור ולנצל את ההזדמנות שנקראתה בדרכי לשישון לילה אחד על מזרון מפנק. הקמתי את האוהל והנחתי את המזרונית של הספה מתחת לאוהל כך שנהנתי ממצע רך בלי לדאוג לרמת הנקיון של המזרונים.

מפרק נהריים לכפר רופין

אחרי שהיתפנקתי בתה של בוקר על הספה המרופדת  התחלתי ללכת לאורך הירדן לכיוו בית שאן. הסתיימו הקטעים ההריים הקשים וההליכה מעכשיו מהלאה היא במישור של עמק בית שאן. התחנה הראשונה הייתה אתר גשר הישנה שבה עצרתי לארוחת בוקר. הגעתי לשם מוקדם והכול היה עדיין סגור, למזלי הטבר של המסעדה המקומית כבר התחיל לעבוד ואפילו כיבד אותי בכוס קפה הפוך על חשבון הבית. לאחר שאכלתי את דייסת הקווקר של הבוקר הצתיידתי במיים והמשכתי בדרך כשהיעד הבא הוא עינות חוגה שם תכננתי לעצור לארוחת צהריים. לצערי ולהפתעתי כשהגעתי לשם הפרק היה סגור והבריכות ריקות ממים. מאחר וזאת הייתה נקודת מילוי מים שלי נאלצתי לעבור את הגדר ולהיסתנן פנימה. מילאתי מים ועצרתי למנוחה והשתכשכות במים הרדודים של בריכת ניתוב מי המעיינות שהזרימה את המים ישירות לתוך צינור ההולכה. נחתי קצת על הדשא הירוש שמסביב לבריכות הריקות והמשכתי הלאה לכיוון קניון הבזלת שבפאתי בית שאן. השביל עבר בסמוך לתחנת דלק של דור אלון וזה היה המקום המתאים ביותר להיתפנק בארוחת צהרים של קפה וסנדוויץ חביתה.

עיינות חוגה

סיימתי קטע הליכה של 20 ק"מ והחלטתי להמשיך הלאה במטרה להשלים את מכסת 30 הקילומטרים היומית להגיע לקיבוץ כפר רופין. הדרך בשדות העמק היתפתלה והיתארכה מעבר לצפי כך הגעתי לכפר רופין אחרי רדת החשכה. נכנסתי בשער הקיבוץ התמקמתי בקרבת שער הקיבוץ על הדשא שצמוד לכביש הכניסה לקיבוץ. אחרי שאכלתי את המג'דרה של הערב נשכבתי לישון, כמובן שאחרי כמה שעות העיר אותי שומר הלילה של הקיבוץ לברר מה אני עושה שם.

 

מכפר רופין לתל תאומים

בבוקר קמתי בנחת, לקחתי את הבטריה הנטענת מהכניסה לביתן השמירה ויצאתי למסלול הצפרות בין בריכות הדגים של כפר רופין שהן מרכז צפרות עולמי. למרות עונת האביב של נדידת הציפורים הבריכות היו ריקות מציפורי מים, כשכל להקת סקנאים שהיתקרבה לבריכות גורשה בנמרצות בסירנות וביריות באוויר ע"י שומרי הבריכות. בפועל ביליתי את כל היום בהליכה בין בריכות הדגים ושדות העמק המצהיבים. נקודות העניין העקריות לאורך המסלול היו 2 מעיינות של מים צלולים. לראשון הגעתי בוקדם מידי כשעיין היה קריר ןמוצל בסביבת המעיין כך שהמשכתי הלאה. למעיין השני הגעתי בשעות אחה"צ כשעדיין היה מספיק חם לרחצה מרעננת בבריכה הגדולה של המעיין.

לרקראת הצהריים עצרתי למנוחה קצרה במקום שלפי המפה אמור היה להיות בו מעיין יפה אבל בפועל היה בו בריכת דגים עם חמצניות שקולן נשמע כמו נהר זורם כששכבתי לנוח בצל. לאחר שאגרתי קצת כח המשכתי לכיוון קיבוץ טירת צבי בכוונה לאכול שם ארוחת צהריים. כשהגעתי לחדר  האוכל של הקיבוץ הסתבר שהם לא ערוכים לקבלת אורחים ומכירה במזומן. לשמחתי מנהלת חדר האוכל אישרה לי לאכול על חשבון הבית, כך שיכולתי לשבת ולהשתלב באווירה הקיבוצית המקומית.

 

לאחר ההפסקה המרעננת בטירת צבי המשכתי הלאה במטרה להגיע כמה שיותר קרוב לנקודת הסיום בבית שאן כדי שביום החמישי של ההליכה אסיים לפני הצהרים ואספיק לסוע להיתרעננות בחמת גדר. עד הערב הצלחתי להגיע לישוב הקהילתי תל תאומים שבו מצאתי דשא רך בסמוך לבית הכנסת המקומי שהתאים לחניית לילה והטענת הבטריה של הטלפון. כמובן שעם רדת החשכה הייתי צריך לעבור את התחקיר השגרתי של אחראי הביטחון בישוב שבסופו קיבלתי אישור להמשיך לישון.

מתל תאומים לבית שאן

היום האחרון נשארו לי עוד כ- 10 ק"מ עד נקודת הסיום בבית שאן. הגעתי לעיר כבר ב- 10 בבוקר וחיפשתי את שלט סיום השביל כדי להיצתלם לידו לסיכום חמישה ימי הליכה מאומצים. אחרי כחצי שעה של חיפוסים הבנתי שאין שלט כזה והשביל נגמר בסימון שביל קטן של מסגרת לבנה עם שגובלת את קו הסימון הכתום – קצת מאכזב. בבירור שעשיתי יותר מאוחר היסתבר שהיה שלט אבל עירית בית שאת החליטה להסיר אותו מסיבות בלתי מובנות. לאחר שעצרתי לקיוסק המקומי לקפה וסנדוויץ חביתה עליתי על אוטובוס לכיוון צומת צמחר בדרך לחמת גדר ולשביל הגולן.

IMG_20170327_112203

 

 

חוויות מתהליך האימון הראשוני (5.5 חודשים)

האימו הראשוני כלל 5.5 חודשים של הליכה יומית, 6 ימים בשבוע. התחלתי בהליכה של כשעה ממעברות ועד לגשר הצבים, כשכל שבוע אני מגדיל את זמן ההליכה בערך ב- 10%. במשך שלושה וחצי חודשים התוכנית התקדמה כמתוכנן והגעתי עד למרחק הליכה של 30 ק"מ בהליכה הארוכה של סוף השבוע. במקביל להגדלת המרחקי ההליכה הוספתי משקל לתקמיל בהתאם למספר הקילוגרמים שירדתי במשקלי בזכות הדיאטה. הכל נראה מצויין והרגשתי שאני משתפר ומתחזק, ואז פתאום הופיעו כאבים בקרסול רגל ימין, דבר ששאילץ אותי להפסיק את ההליכות למשך שבועיים. בהתחלה ניסיתי לעשות מנוחה פעילה של רכיבה על אופניים אבל הכאב לא עבר ונאלצתי לעבור למנוחה מוחלטת של שבוע. לאחר ההפסקה חזרתי לפעילות לאט ובזהירות, תוך "הקשבה" למצב הקרסול. התחלתי בעשר דקות הליכה על דשא וכל יום הוספתי עוד 5 דקות וקצת משקל לטרמיל כך שתוך 3 שבועות חזרתי לנקודה שבה עצרתי. את ההליכות של השבועיים האחרונים עשיתי בכרמל, גם הגדלתי את העומס וגם נהנתי מהירוק והפריחה המדהימה של האביב.

גרף מרחקי ההליכה בסופי השבוע

גרף מרחקי הליכה בסופי שבוע

אחד דברים שצפיתי שיהיו קשים זה לקום כל בוקר ב- 5:00 ולצאת להליכה בקור של החורף, ברוב הפעמים כשעדיין חושך בחוץ. לפחות מבחינת מזג האוויר היה השנה חורף קל מאוד עם מעט מאוד גשם כך שבכל התקופה יצא לי ללכת רק יומיים בגשם. הבקרים עדיין היו קרים ואת חצי השעה הראשונה של ההליכה עשיתי עם כפות היידיים בתוך השרוולים של הפליז עד שהיחממתי. להפתעתי לא היה לי כל קושי לקום כל יום ולצאת להליכת הבוקר, כנראה שככה זה כשיש לך מוטיבציה גבוהה ומטרה להשיג.

חמישה וחצי חודשים הם זמן ארוך, התחלתי בסתיו שהכול היה עדיין יבש ולאט, לאט לאחר בו הגשמים אפשר היה לראות את השינוים בנוף. בהתחלה  רק פלומה ירוקה של נביטת העשבים, ככול שעברו הימים והשבועות הכןל נצבע בירוק. בהמשך, לקראת האביב התחילה הפריחה, אירוסים, כלניות, נוריות ובסוף הפרגים. ללכת כל יום ולראות את הישתנות הנוף היומית שבר את החדגוניות לכאורה של ללכת כל יום באותו מסלול ממעברות, לאורך הנחל עד חירבת סמרה לים ובחזרה.

תמונות נבחרות מההליכה בפרק נחל אלכסנדר

פרגים בשדה חיטה

IMG_20170315_080354

שביל העליה לחרבת סמרה

IMG_20161220_070350

בוקר ערפילי בחרבת סמרה

IMG_20170227_073552

זריחה בחירבת סמרה

IMG_20170226_061804

פריחת הרתמים

IMG_20170221_070416

ים שקט  ליד מאגן מבואות ים

IMG_20170222_071301

סרט סיכום 5.5 חודשי אימון ראשונים

לסיכום שלב האימונים הראשון ביקשתי מחיים ארדיטי שיצלם אותי בקטעים שונים של מסלולי האימון היומי – הליכה ביער, עליה בדיונה, הליכה על צינור לפיתוח שיווי המשקל, והליכה על האבנים בחוף הים לשיפור יציבות הקרסול.

הצילומים נעשו באביב כשהכול ירוק ופורח, כשהיתחלתי להיתאמן באוקטובר 2016 הכל היה עדיין יבש מהקיץ. במשך חודשי ההליכה ראיתי את הנוף משתנה והופך מצהוב לירוק.