המסע לשביל ה- PCT

חוויות מתהליך האימון הראשוני (5.5 חודשים)

האימו הראשוני כלל 5.5 חודשים של הליכה יומית, 6 ימים בשבוע. התחלתי בהליכה של כשעה ממעברות ועד לגשר הצבים, כשכל שבוע אני מגדיל את זמן ההליכה בערך ב- 10%. במשך שלושה וחצי חודשים התוכנית התקדמה כמתוכנן והגעתי עד למרחק הליכה של 30 ק"מ בהליכה הארוכה של סוף השבוע. במקביל להגדלת המרחקי ההליכה הוספתי משקל לתקמיל בהתאם למספר הקילוגרמים שירדתי במשקלי בזכות הדיאטה. הכל נראה מצויין והרגשתי שאני משתפר ומתחזק, ואז פתאום הופיעו כאבים בקרסול רגל ימין, דבר ששאילץ אותי להפסיק את ההליכות למשך שבועיים. בהתחלה ניסיתי לעשות מנוחה פעילה של רכיבה על אופניים אבל הכאב לא עבר ונאלצתי לעבור למנוחה מוחלטת של שבוע. לאחר ההפסקה חזרתי לפעילות לאט ובזהירות, תוך "הקשבה" למצב הקרסול. התחלתי בעשר דקות הליכה על דשא וכל יום הוספתי עוד 5 דקות וקצת משקל לטרמיל כך שתוך 3 שבועות חזרתי לנקודה שבה עצרתי. את ההליכות של השבועיים האחרונים עשיתי בכרמל, גם הגדלתי את העומס וגם נהנתי מהירוק והפריחה המדהימה של האביב.

גרף מרחקי ההליכה בסופי השבוע

אחד דברים שצפיתי שיהיו קשים זה לקום כל בוקר ב- 5:00 ולצאת להליכה בקור של החורף, ברוב הפעמים כשעדיין חושך בחוץ. לפחות מבחינת מזג האוויר היה השנה חורף קל מאוד עם מעט מאוד גשם כך שבכל התקופה יצא לי ללכת רק יומיים בגשם. הבקרים עדיין היו קרים ואת חצי השעה הראשונה של ההליכה עשיתי עם כפות היידיים בתוך השרוולים של הפליז עד שהיחממתי. להפתעתי לא היה לי כל קושי לקום כל יום ולצאת להליכת הבוקר, כנראה שככה זה כשיש לך מוטיבציה גבוהה ומטרה להשיג.

חמישה וחצי חודשים הם זמן ארוך, התחלתי בסתיו שהכול היה עדיין יבש ולאט, לאט לאחר בו הגשמים אפשר היה לראות את השינוים בנוף. בהתחלה  רק פלומה ירוקה של נביטת העשבים, ככול שעברו הימים והשבועות הכןל נצבע בירוק. בהמשך, לקראת האביב התחילה הפריחה, אירוסים, כלניות, נוריות ובסוף הפרגים. ללכת כל יום ולראות את הישתנות הנוף היומית שבר את החדגוניות לכאורה של ללכת כל יום באותו מסלול ממעברות, לאורך הנחל עד חירבת סמרה לים ובחזרה.

תמונות נבחרות מההליכה בפרק נחל אלכסנדר

פרגים בשדה חיטה

שביל העליה לחרבת סמרה

בוקר ערפילי בחרבת סמרה

זריחה בחירבת סמרה

פריחת הרתמים

ים שקט  ליד מאגן מבואות ים