הליכה בשביל הגולן

אחרי 4 שעות התרעננות בחמת גדר שכללו רחצה בבריכות הגופרית עם הג'קוזים שבהם וטיפול מסאג' שבדי של 45 דקות הרגשתי רענן ומוכן להתחיל ללכת את שביל הגולן. לצורך האימון הוספתי למסלול את העליה מחמת גדר לנקודת התחלת השביל בעין תאופיק שבו גם עצרתי לחניית לילה "במלון השולחן" – שינה למרגלות שולחן פיקניקיקים של קק"ל.

מעין תאופיק "מלון הפרחים"  שבירידה לנחל אל על

בבוקר קמתי רענן ומון לצאת לעוד 4 ימי הליכה בשביל הגולן. מזג האוויר היה מושלם וכך גם הנוף והפריחה מסביב. המסלול המתוכנן ליום זה כלל הליכה לאורך המצוק של מבוא חמה, ירידה לנחל מיצר, תצפית על צפון הכינרת וירידה לנחל אל על – הליכה מהזריחה ועד השקיעה. המסלול היה קשה עם הרבה ירידות ועליות אבל הנוף והפריחה השכיחו ממני את הקושי הפיזי. לשמחתי שביל הגולן מסומן ברמה גבוהה מאוד וכמעט לא הייתי צריך לעצור ולפתוח את המפה. רק פעם אחת איבדתי את השביל ובזבזתי כחצי שעה כדי לחזור אליו – סתם חוסר ריכוז וצומת לב.

בשעות אחר הצהרים הגעתי למצפה אופיר שמשקיף על צפון הכינרת וממנו המשכתי לעבר הירידה לנחל אל על. כשהיתחיל להחשיך עצרתי באמצע הירידה לנחל אל על במקום שקאתי לו מלון הפרחים,  פרשתי את שק השינה באמצע שדה פרחים כדי לקבל מצע רך יותר לשנת הלילה.

 "ממלון הפרחים" למושב קשת

קמתי בבוקר כשהכול מסביבי רטוב מטל, תליתי את שק השינה והאוהל ליבוש על אחד העצים וישבתי להכין כוס תה עד שהם יתייבשו, הציוד הרטוב סתם מוסיף לתרמיל משקל מיותר. לאחר שהשמש עלה ויבשה קצת את הציוד ארזתי הכול ויצאתי לדרך. הירידה לנחל אל על הייתה תלולה ובקושי ניתן היה לראות את השביל בין בין פרחי החרדל שכיסו את המדרון. הלכתי לאט ובזהירות עד שהגעתי למזלג הנחלים למטה שממנו התחילה העליה חזרה לרמת הגולן. לקראת הצהרים הגעתי לצומת דליות ששם מלאתי מים ועצרתי לארוחת בוקר מאוחרת ומנוחת צהרים בתחנת האוטובוס שבצומת. מכאן והלאה נגמרו חציות הנחלים והשביל המשיך במישור של הרמה במגמת עליה איטית לכיוון החרמון.

לאחר מנוחת הצהרים המשכתי ללכת כשהיעד הבא היה מושב קשת שבו רציתי לרכוש עוד קצת מצרכים להמשך הדרך ולטעון את הבטריה של הטלפון. למרות המישור השביל התפתל באזור סלעי שההליכה בו מצריכה ריכוז רב וזהירות. השתדלתי ללכת כמה שיותר מהר כדי להגיע למושב קשת לפני השעה שש שבה חשבתי שסוגרים את הסופר (בסוף הסתבר שהוא נסגר רק בשבע). הגעתי בזמן וקניתי את המצרכים החסרים – טונה, תמרים וחטיפים ועצרתי לחניית לילה על אחד הדשאים.

לצערי ביום זה נגמרה לי הסוללה בטלפון, הייתי מנותק קשר ולא יכולתי לצלם – עברת בטיחות חמורה ביותר. כדי למנוע דאגה בבית ביקשתי ממי שהוא את הטלפון כדי להיתקשר לאורלי ולעדכן אותה שהכל הסדר ושלא אוכל להיתקשר עד הערב כשאגיע למושב קשת.

ממושב קשת לאנדרטת פלס"ר 7  (40 ק"מ)

עם בוקר, אחרי שינה שובה על הדשא ליד הסופר של המושב,  יצאתי לדרך כשאני מצוייד בהספקה להמשך הדרך ובבטריה טעונה לליצירת קשר וצילום. כמו  ביום הלפני אחרון של שביל המעיינות גם הפעם רציתי להיתקדם כמה שיותר לקראת סוף המסלול כדי שביום האחרון אספיק לסיים את המסלול עד הצהריים ולהספיק לתפוס אוטובוס מקרית שמונה הביתה. היעד הראשון היה שמורת אירוס הגולן שליד חושניה, הפריחה מסביב הייתה מדהימה אבל אירוסים איין – אכזבה קלה.

המשכתי לכיוון רכס חזקה כשהיעד הוא להגיע לקיבוץ עין זיוון וממנו להר בנטל ומסעדת קופי ענן – דרך הייתה ארוכה ומעייפת וכשעמדתי למרגלות הר בנטל וראיתי את העליה התלולה היא נראתה לי ארוכה וקשה הרבה יותר ממה שהייתה באמת. היתחלתי לעלות אבל הייתי חייב לעצור כבר בהתחלה ולנוח כי הרגשתי שהרגליים לא סוחבות אותי. עצרתי ועשיתי קצת מתיחות לפני שהמשכתי לטפס כשהחשבה על ארוחת הצהרים במסעדת קופי ענן נותנת לי כוח מחודש להמשיך לטפס. הגעתי למעלה, נכנסתי למסעדה והזמנתי קפה הפוך, סנדוויץ חביתה ושטרודל תפוחים והיתרווחתי ליד אחד השולחנות שמשקיפים אל הנוף.

אחרי שאכלתי ונחתי במסעדת קופי ענן שבפיסגת הר בנטל יצאתי שוב לדרך בכוחות מחודשים.  הדרך לכיוון אנדרטת פלס"ר שבע הייתה נוחה ומישורית כך שיכולתי להיתקדם מהר לאורך הגבול הסורי כשברקע נשמעים כל הזמן הדי הקרבות מעבר לגבול. לקראת ערב הגעתי לחרמונית, ונשאר עוד מאמץ קטן לסיים את 40 הקילומטרים שתכננתי כדי להגיע לאנדרטת פלס"ר 7. אומנם מאמץ קטן אבל החושך כבר ירד כשהגעתי לנקודת הסיום. מצאתי מקום עם משטח רך וללא אבנים היתארגנתי לארוחת ערב ושינה.

מאנדרטת פלס"ר 7 לחרמון

קמתי בשש בבוקר קיפלתי את הציוד ויצאתי לדרך ברגע שעלה האור הראשון שאיפשר לי לראות את הדרך. נשארו לי "רק" 20 ק"מ של עליה עד לנקודת סיום השביל בחרמון. בפועל רוב הדרך הייתה בעליה מתונה ובשבילים נוחים כך שיכולתי להיתקדם מהר. העליה המשמעותית התחילה ממג'דל שמס וכללה טיפוס בשביל סלעי תלול שבהמשכו הפך לדרך נוחה שהובילה אותי עד נקודת הסיום במגרש החניה של אתר החרמון. הגעתי לנקודת הסיום ב- 12:30 בדיוק לפי התכנון. לאחר סדרת צילומים ליד שלט השביל תפסתי טרמפ למטה עד מג'דל שמס. ניצלתי את העצירה כדי לאכול ארוחת צהרים של פיתה עם חומוס וסלט במסעדה שליד צומת העליה לחרמון. טרמפ נוסף הביא אותי עד תחנת האוטובוס של קרית שמונה שממנה לקחתי אוטובוס ישיר לנתניה שמשם אורלי באה לאסוף אותי הביתה.

הגעתי הביתה עייף, מלוכלך אבל מרוצה מאוד מהשלמת האתגר הקשה של הליכה רצופה של 30 ק"מ ליום במשך 8 וחצי ימים. עכשיו זה הזמן למנוחה של שבוע שבועיים ואז להתחיל את תוכנית האימונים לקראת המבחן האמיתי באוקטובר, הליכת שביל ישראל במקטעים של 30 ק"מ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s